שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
היה לי חשבון פתוח עם הסינגל הזה. הגעתי אליו בפעם הראשונה בחורף 2017 – ולא השלמתי את כולו. מכל מיני סיבות. בואו נאמר שכנראה הקוסמוס לא רצה אז שארכב שם בין הרקפות, השקדיות והכלניות הרבות שקישטו אז את השטח והחרמון סיפק את הרקע הלבן המתבקש. והנה הבשילו שוב התנאים ויצאנו לרכוב בסינגל קק"ל הצפוני ביותר – ובהחלט אחד היפים והמאתגרים לרכיבה.
כך שהעמסנו יונדאי i30 – באופן יצירתי למדי עם שני זוגות של אופני הרים – לזוגתי חשמלי ושלי אנאטומיים – פלוס כל הציוד שצריך ויצאנו הרבה לפני הזריחה לדרך הארוכה מהמרכז לכפר גלעדי. מוקדם בבוקר והכבישים היו ריקים – פנטזיה אמיתית לכולנו שזוללים פקקים בכל יום. היונדאי יכלה לאוורר את מגדש הטורבו שלה היטב – והקילומטרים עברו במהירות ונעימות רבה כשהמכונית מציבה ממוצע צריכת דלק של 16 קילומטרים לליטר.
המידע באתר של קק"ל לגבי המסלול נחמד ונותן מושג בסיסי למה שמחכה לנו. מספרים שיהפכו לשרירים בוערים, ועבודה נאה במעלות הארוכים. אחרי קפה מהיר בתחנת תידלוק לאורך הדרך הגענו למוצא השביל שמול כפר גלעדי – זהו גם נקודת הכניסה לדרך הנוף הסלולה שחוצה את היער. לפנינו מסלול של 24 קילומטרים מסומן כולו נהדר ואף ראינו נקודות שבהן קק"ל גזמו קוצים ועשביה – ח"ח על זה.
מהמקום בו חנינו הסינגל מתחיל בעליה תלולה. קשוח מאד ללא חימום הרגשתי כאילו אני הולך לשרוף שסתום בלב והיה קשה כבר חמישה מטרים מהמכונית. אבל הנוף היפה והפיתולים המושלמים של השביל דרך החורש הסיחו את דעתי מספיק כדי שאפסיק לדבר צרפתית צבעונית במיוחד ואתחיל ליהנות מהרכיבה.
חלקו הראשונה של הסינגל מושך דרומה לאורך הרכס ממש מעל לקריית שמונה. רצף זורם של עליות מתונות ומורדות מתונים – ועם קטעי זרימה מהירים וסופר מהנים עד לכ-10 קילומטרים מהזינוק.
אז מתחיל טיפוס מתמשך באורך של כמעט 10 קילומטרים שבמהלכו חוצים את הכבלים של רכבל מנרה ומזגזגים במעלה ההר ברצף מתחלף של סינגל ודאבל. רוב הזמן הסימון בסדר גמור – אבל כדאי להיות עירניים – כי יש פיצולים רבים וסימוני שבילים שונים לאורכו. חלק מהדרך כל כך תלול שמקבל קטגוריות טיפוס משלו: 2 למתון ו-4 לתלול ביותר.
כשמגיעים מתחת לישוב מרגליות – אחרי שטיפסנו במצטבר כ-620 מטרים – נקבל את התמורה לתשלום הקשה של הטיפוס – כ-5 קילומטרים של ירידה רצופה, זורמת ביותר, לא טכנית אם לא טסים בה סופר-מהר. סוויצ'בק רודף סוויצ'בק – פניה רצה לתוך פניה וקטעים ישרים ומהירים בין העצים שדורשים ריכוז ומבקשים מהירות – כמה מהיר? 40 קמ"ש על ה-GPS בכמה קטעים.
הסיום של הסינגל הזה מגיע מהר – וכמעט שכבר שכחנו את הטיפוס המייגע – וצורחים מהנאה פנים לתוך פניה ואז בום. חזרנו למכונית.
למעט ציוד לכ-3 שעות רכיבה – מים, אנרגיה וכלי תיקון מינימאליים לאופניים – המסלול הזה עדין יחסית על האופניים. אין כאן מסלעות גדולות, או קפיצות גבוהות. אלא שביל מסודר למדי, עם דרדרת של סוף קיץ ומחטי אורן בשאר הזמן. איך שפגשנו את השביל ניכר כי אין עליו עומס של רוכבים וחבל כי מגיע לו יותר נוכחות שלנו.
רעבים הגענו למקום המתבקש למי שבטנו מקרקרת ונמצא כל כך צפונה. "התחנה" במטולה. לסיום מתבקש מול נתח מופלא של סטייק מושלם.
