שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק צילומים:רוני נאק
התפרסם במקור במוסף ממון של ידיעות אחרונת
ה"דיבור" היום בתעשיית הרכב לא יכול להיות שונה יותר מזה. כולם דנים בתקנים לשקעי טעינה, טווחים של נהיגה חשמלית, פיתוח מערכות נהיגה אוטונומיות ורשתות של אינטליגנציה מלאכותית אשר יחליפו אותנו הנהגים וישחררו את זמן הנהיגה היקר לעוד התעמלות אגודלים בווטסאפ או קניות בעליבאבא. מכוניות יהיו – כך צופים חלק מהעתידנים – רכוש משותף ואנו כמשתמשים נשלם רק על השימוש והקילומטרים שנצרוך. האנושות עתידה לנטוש את האוטומוביל ככלי לביטוי עצמי, סמל הצלחה (אמיתית או מדומה) או מושא לתשוקה והתלהבות. והתעשייה עובדת כל-כך קשה ומשקיעה המון כדי להפוך את המכונית למכשיר, Appliance, לבן בדיוק כמו מדיח הכלים ומכונת הכביסה שכל תכליתו היא לבצע משימה אחת באופן הטוב ביותר (במקרה הזה להביא אותך – תוך כדי סימוס סוער – ממוצא A ליעד B באופן הכי מכאני ויעיל שניתן. וזה בטח יציל חיים, ואת הסביבה לפחות עד שהאקר ימצא את הדרך לגרום לכולם להתנגש אחד בשני – בו זמנית – בכל העולם.
ואז יש את אלפא רומאו ג'וליה עלה תלתן ירוק. שהיא כל מה שהדיבור היום הוא לא. וזה כל כך טוב שאני חושש שלוציפר בעצמו נמצא שם – עמוק מתחת למכסה המנוע מסיבי הפחמן (קרבון בעברית). מצויד בשתי שיני שום אחת בכל כיס ואחרי מקלחת עם מים קדושים יצאתי לפגוש את החיה.
הגוף והנשמה
השלדה עשויה משילוב של פלדה בחוזק מתיחה גבוה ואלומיניום כדי לחסוך במשקל. היא לא קלה יותר מהג'וליה הרגילה – אבל כבדה ממנה ( בגרסה האוטומטית) רק ב-191 ק"ג. זה נשמע הרבה אבל מסכת החיזוקים והעיבוי שעברה השלדה משמעותית מאד. די להציץ בבתי בולמי הזעזועים של המתלה הקדמי כדי לראות שאלפא לקחה את הפרוייקט הזה ברצינות רבה. חבילת המתלים ראויה למכונית על. זרועות אלומיניום מרכיבות מתלה עצמות עצה כפולות בחזית ומערכת רב-חיבורית מאחור – שולטים היטב בזויות הגלגלים על פני כל טווח מהלך הגלגלים. בסיס הגלגלים ארוך למדי 282 ס"מ ויש לזה משמעות בנימוסי הכביש של השטן הקטן וההפתעות שהוא עשוי לאתגר אותך בהן. פריט אחרון מהאיזור הזה יהיו הבלמים. קליפרים ברמבו צהובים עם 6 בוכנות בחזית על דיסק בקוטר 360 מ"מ – וסידור דומה עם קליפר 4 בוכנות מאחור – ההפעלה אלקטרו-מכאנית – טוס-על-חוט ללא חיבור קשיח בין דוושת הבלם לבוסטר ההידראולי. מהלך אמיץ.
מערכת ההנעה תוכננה בהשראת פרארי. אל תטעו זו לא מערכת הנעה "של פרארי" כמו שבסיאט איביזה ההיא לא באמת היה מנוע של "פורשה". מהלך וקדח הבוכנה דומה לזה שבפרארי קליפורניה והמנוע מגיע מהסדרה המודולארית של היצרן ההוא עם הסוס – רק פחות צמד בוכנות. אין פרארי עם המנוע הזה בדיוק. ה-6V בנפח 2.9ל' מערכת גדישה ויניקת אוויר נפרדת מוקדשת לכל בנק צילינדרים ויש גם הזרקת דלק ישירה, ותזמון שסתומים משתנה. התפוקה עומדת על 510 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-61 קג"מ ב-2,500 סל"ד. וכאן אחסוך מכם את הריצה לדפי הנתונים. לב.מ.וו M3 יש פחות הספק ופחות מומנט מרצועת כוח מעט צרה יותר.
העברת הכוח לגלגלים האחוריים נעשית באמצעות תיבת הילוכים אוטומטית עם 8 יחסי העברה. זו גרסה מותאמת לג'וליה של ה-ZF הנפלאה אותה אנו פוגשים במנעד הרחב שבין מיני קאנטרימן לאסטון מרטין וריינג' רובר ספורט – ונקראת לשירות כל אימת שצריך להתמודד עם הספק רב, משקל כביר או שניהם גם יחד.
ההנעה היא אחורית בלבד עם דיפרנציאל אחורי אקטיבי ומנוהל מחשב. יש כמובן מערכות בקרת משיכה ויציבות אולם הדיפ' הזה במצבים מסוימים יכול להיחשב כבקרת דריפט – וזה נהדר בהקשר הזה. חישוקי 19 אינץ' מעוצבים ועליהם צמיגי פרלי סופר דביקים (במידות שונות לפנים ומאחור) סוגרים שרשרת הנעה פנטזיונרית ומלהיבה.
לגבי עיצוב המרכב אני מעט מפוצל. וזה אמנם עניין סובייקטיבי למדי. מאד מצא חן בעיניין המראה הנקי של הג'וליה הבסיסית. ואני מת על המנח האגרסיבי של התלתנית אולם תוספות הספוליירים והדיפוזרים והחצאיות (כולם על טהרת הקרבון הקדוש) – לוקח את העניין למחוזות של מהיר ועצבני שפחות מדבר אליי. 4 קצות מפלט המציצים דרך דיפוזר רב-מעברים מאחור…לא לטעמי. אחרים בוודאי שיאהבו זאת.
הקבינה ותא הנהג מאד מרשימים. תנוחת הנהיגה מושלמת – לא פחות – בהקשר הזה. גלגל הגה עשוי משילוב של חומרים רבים ובהם אלקנטרה, אלומיניום, עור רגיל ופלסטיק. מתג ההתנעה עליו ומשוטי אלומיניום בעורפו – אלו ארוכים ולא סבים עם ההגה. מושבי הספורט עמוקים ונוחים מאד. שילוב נפלא של רכות ותמיכה וגם אפשרות לכוון את רוחב הבליטות בצדדים.
העיצוב, והביצוע של תא הנהג מרשים מאד. לגמרי במחוזות של פרארי בעניין הזה ולטעמי טוב יותר ממה שחוויתי לא מזמן ב-C63 של AMG. דשבורד מצופה עור עם תפרים, פתחי מיזוג עגולים ומזגן מקפיא. מצא חן בעיניי השילוב שם מסך המולטימדיה בקימור של הדשבורד – ואפילו שהוא קטן רק 6.5 אינץ' – המידע שדרכו נהיר והאמת שהפעם הוא משחק כינור שני למכאניקה. אה. ויש גם מושבים אחוריים. שנים – והפעם הם ממש לא מעניינים.
מעגל מחוללים
לג'וליה התלתנית יש שלושה מצבי נהיגה מרכזיים: אקו, דיינמיק ורייס. ובכולם היא תהיה מהירה הרבה יותר מכל רכב ליסינג שאי פעם חוויתם. אני חוויתי את המכונית הזו בכל המצבים אבל לבסוף מצאתי שהיא נעה בין הקצה של מכונית מנהלים מהירה, מאובזרת ונוחה להפתיע לבין מכונית ספורט קיצונית על גבול הטירוף. והיא חיה נהדר בשתי הקצוות הללו. צריכת הדלק מבטאת זאת היטב. 13 ק"מ לליטר מצב אקו עם בקרת שיוט אקטיבית, צילינדרים מנותקים כשאין עומס והמתלים במצב רך ונעים. 3 ק"מ לליטר במצב "רייס" כשתחת מושב האקלנטרה רושף הדרקון ומכשכש בזנבו "דראקאריס!".
אז יצאנו מהכרך, גודש התנועה ונפתולי הפוליטיקאים. לקחנו כריך, גדשנו את צמד הטורבו לעבר פיתולי הכבישי אי שם בגב ההר. וכאן גיליתי כדאי לתת רספקט למפלצת שכן מהר מאד השטן הקטן יכול להפוך לשטן הגדול. קצב התנועה מהיר בצורה שקשה לתאר. בטח שלא המספרים על מד המהירות יתארו זאת. אולי כוחות G. תצאו חזק לעקיפה, והזנב יפסע כשהפירלי הרחבים ידלקו בסחרור פרוע, הפילו אותה לתוך פניה חדה, ואחרי פסיק של תת היגוי, הזנב של הדרקון יצא החוצה – קצת, אולי הרבה, אתם מחליטים. מצאתי את מצב "דיינמיק" לנכון ביותר – הוא נותן לך את תכונות האופי החדות יותר של הג'וליה אבל ממשיך לשמור עליך עם מערכות הבקרה מאולחשות מעט.
והבנתי את הקטע – זה לא הכוח הרב, או הפרעות של הכלי – אלא היכולת לשלוט בו. להתחבר למכונית דרך הגה, מושב ודוושות לג'ימבו איתי איטלקי ולחוש את גבולות האחיזה בידיים ובישבן ולא כמופע של צירצורי בקרת יציבות נוירוטיים.
אהבתי מאד את המנוע הזה – איך לא. למנוע טורבו הוא מגיע לשיא המומנט יחסית גבוה – 2500 סיבובים (כ-1000 גבוה יותר מהמקובל), אבל גם מתחת לזה יש המון מומנט זמין וכמו שמקובל לומר יש לו "מיד ריינג'" עבה ובשרני מאד אשר יספק את הקיצוניים שבנהגי הכביש. אבל רוב מנועי הטורבו לוקים בקוצר נשימה (ביחס לאלו האטמוספריים) וכאן התלתנית מסוגלת להמשיך ולמשוך סל"ד ל-6,500 ואף מעבר לכך. וזה חשוב כדי שיהיה מספיק מנוע כדי למשוך את הדריפט עמוק מעבר לאייפקס. התגובות חדות, הצליל מופלא – וגל הינע (דרייב שאפט) מקרבון מגלגל את הכוח לאחור.
אבל אל תטעו. הג'וליה התלתנית תנשך ותנשך חזק. מי שלא רגיל למכונית של 500+ כוחות סוס מהר מאד ייכנס לצרות. המהירות שהדברים קורים היא כהרף עין, ואין לחלום, או לפגר אחרי הרכב. היא תוציא זנב תחת בלימה ובטח תחת מצערת, ועלולה להחליק פשוט כי אתם ב-100 קמ"ש מהירים יותר במצבים מגוחכים ממש. ההסתכלות על הכביש שצריכה להיות אחרת, הרספקט למצערת ולהגה ברמה אחרת לגמרי. מצמצתם? אתם בתוך הנוף ועם חשבון פחחות מהגיהינום.
וגם לא אהבתי. אפילו שנאתי את הבלמים האלקטרוניים האלו. אלפא בצעד אמיץ לטעמי ציידה את התלתן בבלמים עם הפעלה אלקטרו-מכאנית. המשמעות היא שאין חיבור פיזי בין דוושת הבלם ומערכת הבלמים אלא חיווט המעביר אות שמפעיל סרוור אשר לוחץ את הברעקס בשבילך. אני יכול להבין איך זה עוזר כשצריך לסדר תא מנוע מאד צפוף והמהנדסים לא כבולים למיקום המסורתי של הבוסטר על קיר האש. בפועל מתקבלת דוושת בלם עצית מאד, עם מהלך מינימאלי וקרוב לאפס תקשורת. מכירים את התחושה של הוויברציות כשמופעל ה-ABS? אז אין את זה. ובכלל קשה להרגיש שם משהו שלא לומר סף נעילה או מיקרו מינון. יותר מפעם אחת מצאתי עצמי ממש מועך בכוח את הדוושה ולא מקבל את מה שאני רוצה – או שה-ABS הופעל ולא הרגשתי. אפשר לדעתי להרגל לזה – אבל ברכב כה חושני – המדבר אליך דרך קצות העצבים הבלמים היו שמיכה רטובה.
עשה שלום במרומיו
תכלס זו האלפא היחידה שהייתי קונה. עם יד על הלב ואם רק הייתי רוצה לפרק 700 אלף שקלים (מאות אלפים פחות מהיריבות מגרמניה). מצאתי בג'וליה הזו את השילוש הקדוש בין דינאמיות מלהיבה, איכויות גבוהות וחיבור עם הנהג. מה שגרם לי להאצת דופק ולהושיט יד מזיעה לקחת מפתח אלחוטי. היא לא מושלמת, אבל היא כה נהדרת – שלא יכולתי שלא להמשיך ולחלום על חטא נוסף קטן – רק עוד פעם אחת. ויש לה אחריות רבה על כתפיה – להמשיך ולשאת את לפיד האש של אלפא רומאו – את התשוקה, היצריות, הלהט והדינאמיות שהם ב-DNA של המותג ושכה נעדרים מליין הדגמים האחרים.
