שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
זה הדגם החמישי של מרצדס על פלטפורמת MFA2 של היצרנית וכמו אצל הדגמים האחרים – יש כאן בשורה אמיתית בתחומים של עידון וחווית נסיעה. אבל חכו רגע.
עוד קודם אספר לכם כי מרצדס GLB היא ה-SUV הקומפקטי הראשון של מרצדס עם 7 מושבים. ועוד דבר, אין בינה לבין B-קלאס (שהייתה מעין מיניוואן קומפקטי) דבר מן המשותף. וזה דווקא דבר טוב. בנוסף איני מתכוון להיכנס לתיאורים ארוכים ומייגעים על עיצוב המרכב או תא הנוסעים, בשביל זה יש צילומים ו-ווידאו. וגם לא אתעכב על רשימת האבזור הארוכה אותה תוכלו להוריד מכאן להתעמקות מאוחרת יותר (רצוי במקום פרטי עם זמן להרהורים וחלון פתוח). ישר לת'כלס. איך זה נוסע?
ובכן. ממש טוב! אם אין לכם אספירציות ספורטיביות. ובכל זאת העסק זז די בזריזות. לפי היצרנית 6.9 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מירבית של 236 קילומטרים לשעה. הרבה יותר ממה שחברתית מקובל ולא רק בישראל. זאת אם תבחרו באופציית המנוע החזק יותר (טורבו 2.0ל' עם 224 כ"ס). גרסת המנוע ה"נגישה" יותר, מפיקה רק 163 כ"ס אבל כ-30% פחות מומנט, פחות הילוך אחד בתיבה כפולת המצמדים ואה…פחות הנעה לגלגלים האחוריים. אז בכל מקרה גרסת ה-250 תהיה העדיפה.
עוד מאד מצאה חן בעיניי תנוחת הנהיגה. זאת נולדה, כך אני משער, כפשרה מהצורך להחדיר שורת מושבים שלישית לרכב עם בסיס גלגלים של 283 ס"מ (10 ס"מ יותר מזו של מרצדס GLA בה נהגנו לא מכבר). מרצדס בחרה בפתרון המסורתי של יצירת תנוחת נהיגה זקופה יותר כדי לפנות מקום רגליים וכתולדה מזה גם התקרה התרוממה והשמשות הזדקפו כדי לפגוש אותה, הפעם בזווית יותר אנכית. התוצאה היא שטח שמשות שהוא לא רק גדול אלא גם זקוף ונותן לנהג תפיסת מרחב משופרת מאד – שאני אישית מאד אהבתי.
לגבי שורת המושבים השלישית. זו כצפוי תאורתית למדיי ורמת השימושיות שלה תלויה ביחס ישר רצון טוב של מי שמאכלס את השורה האמצעית. זו נעה על מסילה כדי לאפשר כניסה ולשחרר מעט מרחב רגליים לאחרונים. למרות המיפער הגדול של הדלת האחורית, הכניסה לשם היא עדיין דחוק למדי וישיבה מאחור תהיה לא נעימה לכל מי שאינו ילד או פינצ'ר. מצד שני רכב ההדגמה צויד בריפודים דמויי עור בשני גוונים וזה נחמד גם כשהם מתגלים בשורה השלישית והזמנית באופייה. נקודות בונוס מתקבלות על שקעי USB C לשורה האחרונה – לפחות הסוללה ברובלוקס לא תגמר.
לגבי הקוקפיט אין מה להרחיב מדי. מדובר בסוויטה המודרנית של מרצדס מדורה האחרון. זהו עסקה ווירטואלי מלא, עם פיקוד קולי וממשקי מובייל נהדרים. בעבר כתבתי דברים טובים על ה-MBUX וגם הפעם אני נותר עם חיבתי למערכת הזו. בעיקר כי היא עובדת וגם כי יצרה הפרעה בעולם הפרימיום שמסתייג מלשנות דברים כה מהותיים כמו קוקפיט. רכב ההדגמה הגיע עם המסכים הקטנים-יותר שיש בהיצע (7 אינץ'). אבל אל חשש! זה לא משהו שאי אפשר לתקן עם הארנק.
מרצדס GLB היא בהגדרתה מכונית עירונית. חלופה קומפקטית ל-GLE או GLS אם תרצו שלא לומר זולה מהן באופן יחסי. ולכן חלק גדול מנסיעת המבחן העברתי בעיר ובפקקים. מה שגיליתי זו מכונית נעימה מאד. נוחות הנסיעה בה נשמרת היטב על כל מגוון שברי הרחובות שבעיר, היא סופגת יפה פסי האטה ומעברי חציה גבוהים תוך שמירה על איכות החיים מאחרי גלגל ההגה מצופה העור. זמינות הכוח של מנוע הטורבו מצוינת, עם שיא מומנט כבר מ-1800 סל"ד ולא מעט קרדיט מגיע לתיבה כפולת המצמדים, על שמונת ההילוכים שבה, שעובדת באופן חלק ושקוף ומעבירה את הכוח מידית לכל ארבעת הגלגלים. אפילו כששניים מהם על כביש רטוב ממי ממטרות. הממדים הקטנים, יוצרים חתימה הגיונית בכל מקום חניה שלתוכו תוכלו להשתחל ממש בקלות בזכות מצלמת חניה עם פסי הנחיה אקטיביים מצוינים (לא לוותר על שימוש קלאסי במראות צד) וחיישני מרחק.
למרות שלא ממש תכננתי לצאת ללופ בינעירוני ארוך, נוחות הנסיעה שגיליתי בעיר דחפה אותי לצאת לכביש הפתוח. ואם כבר זה יהיה נכון כדי לעשות סיור לוקיישן לצילומים עתידיים. בחוץ הטמפ' הייתה קצת מעל ל-40 מעלות, והמזגן של GLB עבד כל הזמן ובמרץ כדי לצנן את החלל. אם דבר אחד היה חסר לי בחום והלחות הזו, זה אירוור למושבים, (כן כן "הוא מפונק" אתם בטח חושבים לעצמכם). אבל מי שלא נהג עם מושב מאוורר בקיץ לא חי מעולם. בכביש הפתוח גיליתי שייטת מהירה ונעימה מאד. מדויקת ומחוברת ועם יכולת מפתיעה גם לתת דרור על הכביש הנכון. יש כמה מצבי נהיגה מהם הנהג יכול לבחור ובהם מצב "ספורט" שמעלה את הטמפרמנט לאזור חביב ביותר. חלוקת הכוח משתנה ונותנת עוד 10% מומנט לאחור (חלוקה של 70:30) בהחלט אפשר לעבוד עם זה. התנהגות הכביש בטוחה וצפויה ואין כאן את הגלגול או הכבדות של ה-GL'ים הגדולים יותר. בשיוט צריכת הדלק הייתה מצוינת כ-14 קילומטרים לליטר. וזה אפשר לי להגיע מהמרכב ללוקשיין בככר סדום ובחזרה פלוס סיבוב פקקים ביום הקודם על קצת יותר מחצי מיכל בן 60ל'. לא רע.
למרצדס GLB 250 יש גם מצב שטח. בזה הדיפ' המרכזי ננעל לחלוקה של 50:50 של עוצמת המנוע כנקודת מוצא ועם הגלגול היחס הזה משתנה בהתאם לדרישות של בקרת המשיכה. היינו צריכים קצת לחפור כדי למצא נתון רשמי של מרווח גחון. מוזר שאינו מופיע במפרט הישראלי או בחומר העיתונות מגרמניה. בכל מקרה, במרצדס ארה"ב מספרים על מרווח גחון של 20 ס"מ. שזה די בסדר בהנחה שהמתלים זהים. מה שיותר הרתיע אותי הייתה שפת הפגוש הקדמי שנראית כמוכנה להתפצח בקלות מדי. ובכל זאת הרהבתי עוז ונכנסתי לדרך עפר לבנה ונוחה למדי. לרוב המכוניות. לא ל-GLB. זה וויברץ והתלונן. היה נוקשה וקופצני ובאופן לא משתמע לשני אגזוזים העביר מסר ברור שממש לא בא לו להיות כאן. אז אחרי כ-300 מטרים הסתיימו התכניות לכבוש את המערב הפרוע וחזרנו מובסים (אך שלמים) לביטחון היחסי של כביש ישראלי הנאפה בשמש.
בסיכומה של נהיגה ארוכה ומגוונת למדי אני יכול לומר שמרצדס יצרה כאן SUV יעיל וחביב. הוא נוסע יפה (עם המנוע החזק יותר – מיינד יו), חסכוני מאד בדלק. יש לו 64 גוונים של אווירת תאורה ו-וואחד סמל מרצדס ענקי על החרטום (ועוד אחד קטן מעליו). השורה השלישית תוכל לארח חברים של הילדים לנסיעה קצרה לחוגים אבל כנראה שבחיים האמתיים היא תארח יותר סלי קניות ומזוודות בדרך לנתב"ג (מתי שזה יקרה). ואז יש את נושא המחיר. רכב ההדגמה בו נהגתי יעלה לכם החל ב-435,800 שקלים (בתוספת אגרת רישוי של 4,731 שקלים) מה שנותן לו חפיפת מחיר עם GLC הגדול ממנו (וגם עם יותר פז"מ ופחות מושבים). בשורה התחתונה: נציגות ראויה-אך-יקרה לדור החדש והמתקדם של מוצרי מרצדס. אם יש לכם בארנק את כרטיס האשראי של דראת' ווידר – הייתי בהחלט שוקל. 4,714 שקלים בחודש ל-36 חודשים אחרי מקדמה של 109 אלפים וערך שיורי של 196 אלפי שקלים לטרייד למרצדס הבאה.
