שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
כבר כמה שנים שאנו, בעיתונות הרכב העולמית, שומעים כל מני מספרי קסם מהיצרנים של המכוניות החשמליות בעולם. המספרים האלה עולים כמעט תמיד כתשובה לשאלה הקבועה: "למה מכוניות חשמליות עולות יותר ממקבילותיהן בעלות מנועי בעירה פנימית?". ואגב, דוגמאות לזה יש גם כאן אצלנו בישראל. פשוט חפשו דגמים שיש להם גרסאות מחושמלות.
אז כמעט תמיד התשובה היא:"עלות יצור הסוללות מאד יקרה! כשנגיע ל-100 דולרים לקוט"ש (יחידת הקיבולת של סוללות) נהייה רווחיים עד אז אנחנו מפסידים עליכם". אחרים אומרים: "כדי שנוכל להגיע למחיר לצרכן של רכב בעירה פנימית אנו חייבים להגיע ל-60 דולר לקוט"ש". ועוד ועוד מספרים, בתוך בליל מספרים שאין באמת דרך לבדוק אותם.
מה שכן אפשר לראות זה תהליכים. המשמעותי שבהם הוא הירידה העקבית במחיר יצור הקוט"ש. מ-1,200 דולרים לקוט"ש בשנת 2010 למה שנראה שיגיע בשנת 2021 ל-60 דולרים לקוט"ש. יצרניות הרכב שפשפו כפותיהם בציפיה, הירוקים ניצנצו בעליזות והעתיד נראה מבטיח. זה לא קרה. אפילו שירידת המחיר בהחלט מרשימה מאד.
ממוצע המחיר בשנת 2021 התייצב בסוף השנה על 132 דולרים לקוט"ש. עבורנו, המשתמשים, זה אומר שנמשיך לשלם ביוקר על המכונית החשמלית של חלומותינו.
הסיבות לכך רבות: ביקוש ער של התעשייה הלהוטה לייצר כמה שיותר מכוניות חשמליות לשווקים הצמאים להם. שרשרת אספקה מקרטעת, עלות מאמירה של חומרי הגלם שבמרכז: ליתיום, קובלט וניקל. השילוש הקדוש שבלעדיו אין לאף EV סוללות. בכלל. לא צריך להיות אנאליסט מחונן כדי לראות עד כמה רב הצמא למכוניות חשמליות – אפילו כאן אצלנו.
מבלי להתעלם לגמרי מהאינפלציה הגלובלית שנוחתת על העולם ומזניקה מחירים בכל התחומים כולל במחירי הסחורות, הובלתן ואפילו הכריך של נהג המשאית התייקר. כמו לכולנו.
ועכשיו אוקראינה. שיחד עם רוסיה שתיהן לבדן מרכיבות כרבע מנפח הסחר העולמי בחיטה. משהו כמו 102 מליון טונות בשנה (מקור:IGC) אבל לא רק חיטה. רוסיה עשירה במשאבי טבע ומחצבים שהאירופאים תלויים בהם. לא רק נפט וגז. מחצבים ובעיקר מחצבים הנחוצים ליצור של סוללות לרכב חשמלי. ניקל למשל. רוסיה (כך לפי סקר של ממשלת ארה"ב) היא היצרנית השלישית בגודלה בעולם של ניקל והמקור של 17% של ניקל ברמה הגבוהה ביותר. וזה חשוב לנו כאן מכיוון ששני שליש מכל היצור הגלובלי של ניקל הוא חיוני להפקת פלדה והוא הכרחי ביצור של סוללות ליתיום.
הפלישה לאוקראינה והסנקציות של המערב גרמו אם כן לזינוק אדיר במחיר הניקל. כמה אדיר? בורסת המתכות בלונדון (LME) עצרה את המסחר בו אחרי שקפץ ב-250% בשני מחזורי מסחר ונסק ל-100,000 דולרים לטון. במקביל גם מחירי הליתיום והקובלט ממשיכים לעלות בחדות וקובעים שיאים של כל הזמנים.
בינתיים יצרניות הרכב האירופאיות, התלויות ברוסיה ובאוקראינה לאספקת חומרי גלם ורכיבים שונים (כמו למשל צמות כבלים שהגיעו לכותרות) משביתות את קווי היצור אולי בניסיון "להוריד ראש" עד יעבור זעם ולצמצם נזקים מעבר לאלה שכבר נגרמו.
את המחיר של זה נשלם כולנו. ללא ספק. מה יהיה המחיר של קוט"ש לאחר שהקרבות באוקראינה יסתיימו וכלכלת העולם תתייצב? קשה לדעת אבל לבטח יהיה הרבה יותר יקר ממה שהוא היום.
אני מזהה שני מוקדים מעניינים: האטום והנפט/גז. פוטין מטרגט תחנות כוח גרעיניות באוקראינה כדי להשבית אותן אולי במטרה להחזיר את אוקראינה לתלות באנרגיה רוסית של גז ונפט.
במקביל פוטין מאיים עם האטום על המערב שמא יתערב בלחימה וישלח כוחות. אף אחד לא רוצה עימות אטומי מלא. סוף העולם זה לא תוצאה רצויה.
בימים האחרונים גם אירן נכנסת לתמונה (ובואו לא נשכח את וונצואלה שפתאום כבר לא מצורעת). יותר במדויק הסכם הגרעין האירני שממשל ביידן הרופס ממהר לקדם ולסגור כדי שיוכל להסיר את הסנקציות מהמדינה שנשבעה להשמיד את ישראל ולחזור לקנות ממנה נפט גולמי שיתפוס את מקום הנפט הרוסי. כל זה מבלי לתת אור ירוק לקידוחים נוספים בארה"ב עצמה וחלילה שהמחיר לגלון בארה"ב לא יעלה לרמה כזו שיחריף עוד יותר את חוסר שביעות הרצון של האמריקאי הממוצע מהממשל בו בחר.
אז לסיכום אחרי אכילת ראש על הבוקר: מחיר חומרי הגלם ליצור סוללות לרכב חשמלי זינק לירח ביומיים האחרונים. זה אומר שבעתיד הקרוב מחירי המכוניות החשמליות לא יכול לרדת עוד – אלא רק עשוי לעלות. בנוסף גם מקורות הכוח "הירוקים" כמו אנרגיה אטומית (בואו…שבשבות רוח ופאנלים סולריים לא באמת יכולים לתת את כל הקו"ט שאנו צורכים היום), מאויימים ואת המקום יתפוס נפח גדול יותר של גז ונפט. על חשבון איכות הסביבה כמובן.
אלה התהליכים שאני מזהה. טוב או רע – תשפטו בעצמכם. בכל מקרה מלחמה היא דבר נוראי.
יהיה כדאי להתקין עמדות סולריות אופגרייד עצמאיות לרכבים החשמליים למי שיכול..