מבחן דרכים סוזוקי ויטארה

רוני נאק

את סוזוקי ויטארה לא ממש צריך להציג. רכב הפנאי שטח החביב של סוזוקי מלווה אותנו, בתצורות שונות, כבר עשרות שנים. לאחרונה, ובאיחור אופנתי, שילבה היבואנית גם מערך בטיחות אקטיבי, שיפרה את חבילת האבזור וגם הקפיצה את המחיר. הנה מה שאנו חושבים.

• מחיר: 152,000 שקלים
• טורבו 4X4
• מערך בטיחות אקטיבי ושני גווני צבע

החבילה

זו אינה מתיחת פנים של אמצע מחזור חיי המוצר. זו התקיימה עוד ב-2019, אלא שדרוג של הדור הנוכחי לא מעט בשל לחץ מקומי. אז לצד גרסאות הבסיס של ויטארה (שלפי מחירון היבואנית עדיין משווק עם מנוע ליטר ומערכת מובילאיי החל ב-125 אלפי שקלים) יש עתה גרסה "בכירה" שאותה קבלנו לנסיעת התרשמות.

גרסה זו כוללת מנוע 1.4ל' טורבו הזרקה ישירה (יש מקומות שקוראים למנוע כזה TSI לך תבין) עם תפוקה של 140 כ"ס ו-22.4 קג"מ. העברת הכוח היא דרך תיבת הילוכים אוטו' פלנטרית עם 6 הילוכים (יש משוטים בגב גלגל ההגה בגרסה זו) וההנעה, תחזיקו חזק, AllGrip כפולה קבועה.

למערכת ההנעה הכפולה יש ארבעה מצבים בשליטת הנהג:

אוטומטי – בו ההנעה היא קדמית והאחורית תשולב בעצמה במקרה של אבדן אחיזה.

מצב ספורט – המשנה גם את מפת ניהול המנוע ותיבת ההילוכים כדי לתת יותר שמחה ונהיגה נמרצת.

מצב שלג – המעמם את הורדת הכוח כדי למקסם אחיזה על משטחים חלקלקים כמו המרגרינה בשבילים הלבנים של הכרמל אחרי הגשם.

המצב המעניין-יותר בשבילנו (עכברי הבוש) הוא המצב הנעול, LOCK, אשר מעביר בקביעות את הכוח גם לגלגלים האחוריים. ובקרת המשיכה משתנה כדי להתמודד עם שטח ולדמות פעולת דיפ' אחורי מוגבל החלקה. אמה מה. ב-60 קמ"ש העסק מתנתק ומחלץ לאחור לעמדות השלג.

הפלטפורמה המכאנית נותרה ללא שינוי מאז הצגת הדור הרביעי של הויטארה ב-2015. גם חיצונית אין ממש הבדלים למעט שילוב של יחידות LED בתאורת החזית שהן גם הלוגן, חישוקי גלגלים מעוצבים 17 אינץ' וברכב המבחן גם צביעה דו-גוונית.

פנים הרכב גם הוא מעט משודרג יותר. הנהג נהנה ממיתוג נוסף על גלגל ההגה ומשוטי העברת הילוכים מאחוריו. יש מחשב דרך מעודכן בלוח המחוונים וגם מערכת מולטימדיה גדולה ומרשימה בהתקנה מקומית הכוללת ניווט, ואפליקציות שימושיות נוספות כמו גם הפעלה קולית. וגם בקרת אקלים עם חימום, נעילה מרכזית עם מתג שליטה לנהג, 4 חלונות חשמל ועוד.

הבשורה אולי הגדולה ביותר היא שילוב מערך הבטיחות החכם. זה כולל בלימת חירום אקטיבית, התראה על עצם בשטח מת, התראה על תנועה חוצה מאחור, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית לצד 7 כריות אויר ובקרת יציבות ומשיכה, סיוע זינוק בעליה ובקרת ירידה במדרון תלול. סה"כ דרגת בטיחות 7 מכובדת.

בדרכים

נהגתי כמעט בכל הגילגולים של הדור הזה של סוזוקי ויטארה מאז הגיע לארץ. ואם אני צריך כבר עכשיו לתת שורה תחתונה אני יכול לומר בבטחון שלדעתי זו גרסת הויטארה הטובה ביותר ששווקה כאן עד היום.

התפקוד של מערכות הסיוע השונות היה מצויין. טוב לא פחות ואף יותר מאלו של מותגי רכב נחשבים. וזה אומר עקיבה מדוייקת יותר אחרי רכב בכביש מפותל, זיהוי של שולי כביש גם כשהסימון לא ברור וממשק נהיר וקל לתפעול.

מנוע ה-1.4 טורבו תמיד היה חביב עליי. ובקונטסט הזה גם כן עושה עבודה נהדרת תוך הצגת נתון צריכת דלק ממוצע של 7.7 ליטרים ל-100 ק"מ (13 קילומטרים לליטר) במהלך המבחן. אז מה כלל המבחן הפעם? כמה עשרות קילומטרים של פקקים ותנועה אורבנית בין תל אביב למשרדי במרום מגדל השן אי שן בשרון, סידורי חוגים וקניות ועוד מטלות ביתיות. נוחות הנסיעה בעיר טובה, הממדים של הרכב (אורך של 417 ס"מ בלבד) מאפשרים חניה קלה והראות החוצה מתנוחת הנהיגה הזקופה מצויינת. גם יחידת ההנעה שמפיקה הרבה מומנט בסל"ד נמוך ובינוני מתאימה לסביבה הזו נהדר.

ביום השני חיכה לנו מסע של ממש עם מפגש, מוקדם מדי, בשעה 0530 בנאות הככר. זה חייב אותי לצאת מהבית כבר בשעה 0330 כדי להגיע בזמן. ואני חייב להודות שמאד נהניתי מהכבישים הריקים והקצב של הכלי. הגעתי ראשון למפגש ועם מספיק זמן להכין אספרסו לוהט במאקינטה לחברים שיגיעו. למנוע יש מספיק קיטור להחזיק מהירות שיוט בריאה, והנוחות הכללית, אותו NVH מפורסם, טובה מספיק כדי לא לסבול. לא מדובר כאן באיזו מכונת פרימיום מפנקת ומסע על שטיח מעופף. בכל זאת מכונית עממית ויחסית זולה (תיכף על זה) – ה-NVH טוב, וסביר.

את מעלה תמר מהערבה עשיתי על מצב ספורט. למצא את הכביש נקי מתנועה זה בהחלט אירוע נדיר – והויטארה טורבו סחבה בעליה כמו חיה רעה. הרבה יותר חזק משציפיתי ומניפה את ה-1,295 ק"ג שלה בקלות כנגד כוח המשיכה ממינוס 400 לפלוס 550 מטרים מעל לפני הים של הצומת המרומזר בכניסה לדימונה.

פרק השטח לקח אותי למישור עמיעז, מרומי הר סדום וגיחונת קטנה לערוץ של נחל סדום. דווקא כאן פחות התרשמתי. מערכת ההנעה הייתה די בסדר. סיפקה את הסחורה גם אם במחיר של מעט סיחרור גלגלים. אלא שהמתלים מאד נוקשים לעבודת שטח ואלו חובטים ומקפיצים את הנוסעים באופן לא נעים על מהמורות. נסיעה מהירה יותר, בניסיון לגהץ טוב יותר את השבילים הרחבים של מישור עמיעז כבר העמידה את צמיגי הכביש הרגישים בחתך 55 בסכנת צביטה או קרע. שזה לא נוח.

מה פחות?

למרות הניסיון לעלות קומה באיכות של תא הנוסעים עדיין אפשר לחוש בצ'יפיות של הקבינה מתחת לשכבות הדקורציה. זה בולט יותר בתא המטען הגדול (375ל') שם הדיפונים הם ממש מינימאליים.

מערכת המולטימדיה המקומית פעמיים החלה להבהב בתקלה מוזרה וחייבה איתחול וגם ה-WAZE המותקן בה איבד את הקשר עם רשת האינטרנט לערך מקו דימונה ודרומה.

המתלים שהיו בסדר על הכביש מתקשים להתמודד עם שבילים שהם מעט יותר משובשים והייתי מנסה לראות אילו חלופות יש בשוק השיפורים ולהוסיף על הדרך גם הגבהה מירבית שניתן לעשות למרווח הגחון המקורי של 185 מ"מ בלבד.

סיכום

זו כאמור הסוזוקי ויטארה הטובה ביותר ששווקה כאן עד היום (לא קשור לגרנד ויטארה המתוקה זצ"ל) מה שעושה אותו לטובה בעיניי היא חבילת האבזור המשופרת, שילוב של מערך בטיחות אקטיבי מודרני ויעיל (סופסוף) וגם מערכת הנעה שמוסיפה גם קצת שמחה לכל העסק. ואז יש את המחיר.

152 אלפי שקלים ממקמים את הויטארה בתחרות קשה מאד מול רבי מכר כמו טויוטה C-HR היברידית שתהיה חסכונית יותר ומול יונדאי קונה שתהיה זולה יותר אך דינאמית וחזקה ממנה. זאת מבלי להזכיר כלל את דגמי ה-SUV הקטנים הרבים שמגיעים ממותגי אירופה (כמו פיג'ו 2008 הנהדרת) ובקרוב ארה"ב שעתיד לסחוף את השוק. האם העדכון המוצלח הזה הגיע מאוחר מדי לויטארה?