מסע מושלג

רוני נאק

השנה מזג האוויר השתגע. בעוד שבשנה שעברה כבר היינו בסופת השלג השלישית לעונה, אנו פותחים את העונה הלבנה באיחור מורגש. נראה שכאילו הצפון מעט נשכח בסדרת הסופות החורפיות הראשונות של העונה ובזמן שחובבי השיטפונות בקושי מספיקים לשטוף את רכב השטח בין ציד אחד למשנהו – ארנבי השלג נותרו על הספסל מביטים בייאוש במכ"מ הגשם.

והנה. שלג ראשון מצפה את הרי הצפון כמו אבקת סוכר על הסופגניות שכבר זללנו ואין סיבה טובה יותר מזה כדי לצאת לשטח. על מנת להבטיח שלא יהיו הרבה מכשולים שיעצרו אותנו, הצטיינו הפעם בדור האחרון של טנדר טויוטה היילקס – עליו תוכלו לקרא בהרחבה בסדרת מבחני הדרכים שעבר אצלנו. טויוטה היילקס מצויד בהנעה כפולה, יחס LOW קצר מאד, נעילת דיפ' אחורית ובקרת משיכה אלקטרונית. כל זה יחד עם מרווח גחון גדול, וצמיגי AT קשוחים וגדולים יבטיחו שנעבור את רוב המכשולים ההגיוניים בשלג (ללא הכנה מיוחדת של הרכב עם שרשראות וכיוב').

המסע החל בגיחת כביש ארוכה למושב אודם – יישוב זעיר הנשען על הדופן הדרום מערבית של הר אודם האדמוני. באודם תמצאו תיירות רבה וגם יקב משפחתי נהדר של משפחת אלפסי "הר אודם" ממנו תוכלו להצטייד ביין מקומי משובח מהכרמים שבאיזור. אבל מה שמביא אותנו לכאן הוא הגובה – אלף ומאה מטרים מעל לפני הים – חורש אלונים מושלג והר חרוטי וגעשי מכוסה בלבן.

כדי להתחיל את הטיפוס להר יש לפנות ימינה לעבר הישוב וכ-1.0 ק"מ מהצומת תגיעו לפניה שמאלה במגמת עליה של שביל וולקני וגעשי. הדרך משובשת מאד ומשלבת שיפוע תלול, סלעים גדולים, דרדרת, מים זורמים, שלג וקרח. מתכון נהדר שלהיילקס הקשוח הוא כמו ארוחת בוקר מזינה. ההנעה הכפולה מתמודדת בקלות עם המעלה הזה, והורדת כוח מדודה לשטח מונעת סחרור גלגלים והתקדמות נחושה במעלה. ככל שמטפסים יותר, והערפל מאפשר, הנוף נפתח לעינינו וכולו לבן ועוצר נשימה. החלונות פתוחים ואוויר צונן שוטף את הפנים, החימום עובד בעוצמה מלאה לרגליים, ואפשר לשמוע את הסלעים נעים תחת צמיגי השטח של היילקס.

פסגת הר אודם מגיעה כמעט ל-1,200 מטרים מעל לפני הים וכשאנו הגענו אליה הכיסוי של השלג היה חלקי – משהו כמו 5/8 (באנאלוגיה מעולם התעופה) – אבל האחיזה הייתה טובה מספיק כדי שנמשיך בדרך. זה המקום למילת אזהרה. הר אודם יכול להיות מכוסה בשלג עמוק למדי – כזה שלא יאפשר מעבר כלל – הפער בין צליחה מוצלחת של שלוגית לבין תקיעה הוא דק כחוט השערה. אנא כלכלו את צעדיכם – גם אם זה אומר לרדת מהקבינה המחוממת ולצעוד פיזית בתוך השלג. להיתקע זמן רב על הפסגה בהמתנה לחילוץ עשויה להיות חוויה מאד לא נעימה.

המשכנו להתקדם עם השפה המזרחית של התל הגעשי. היילקס פוסע מדי פעם לצדדים כשהוא מחליק על משטחי קרח מזדמנים. משמאלה בוקעתא מושלגת ומקסימה. אחרי ביקור במצפה – ביקור קצר הפעם מפאת הערפל – מתחילים בצלילה במורד הדרום מזרחי של ההר. המורד מכוסה בשלג וקרח אשר מסתירים תחתם קוליסים וחריצי מים. אנו נזהרים ולא נותנים להיילקס לצבור מהירות במורד הבוגדני הזה – לא על ידי בלמים חלילה אלא עם בלימת מנוע בהילוך LOW ושני או שלישי. נגיעה זעירה בבלם והארגז מנסה לעקוף את הקבינה, אם זה קורה והרכב מתחיל "לסרטן" במורד הדרך היחידה ליישר אותו זה עם גז ולפעמים הרבה – דורש תרגול מנטאלי והרבה ניסיון.

הירידה מההר מרהיבה והעיניים לא יודעת האם להיתקע על הנוף או על השביל מחשש לתקיעה. החרטום של הטנדר הקשוח נותר בצד הגבוה של השביל כשמימין דרופ לגיא נמוך ומכוסה בשמיכת שלג מושלמת. אם רק הייתי מבריח את הילדים מבית הספר היום…

ועוד מילת אזהרה. ברמת הגולן יש המון גדרות. חלקן תוחמות שדות מוקשים. התייחסו לכל גדר כאילו היא כזו ופשוט אל תחצו אותה – לעולם. קרו מקרים רבים ועצובים.

ירדנו מההר ואנו נפרדים לרגע משביל הגולן כדי לחצות סדרת שלוליות ולצאת לכביש מול בוקעתא. דילוג מהיר על האספלט ואנו פונים מזרחה להר חרמונית – 1190 מטרים מעל הים – גם הוא מושלג ואנו סובבים אותו בכביש/שביל הצר מצפון מזרח. התצפית מזרחה לעבר סוריה מהפנטת בעוד הפסגה של החרמונית נסתרת בערפל כבד והגלגלים של היילקס משמיעים איוושה מוכרת כשהם דוחסים את השלג שתחתם.

הנקודה הבאה היא "עוז 77" – האנדרטה שמנציחה את הקרב של עמק הבאכה בו כוח שריון קטן הצליח אך בקושי לבלום את הזרוע הצפונית של כוח הפלישה הסורי במלחמת יום הכיפורים.

נחזור לשביל הגולן ובין הכרמים המטופחים נפנה שמאלה בצומת הראשון ושוב ימינה עם הסימון. להמשיך ישר יכניס אותנו לשטח צבאי – לא מומלץ. הנוף אינו ישראלי בעליל – כאילו יקום אחר ומקביל נמצא כאן וכדי לחזק עוד יותר את החוויה החוץ גופית הזו, חוצה את הכביש השבור זאב גדול ועב פרווה אשר מבטיח בהשתאות בטויוטה וחושב לעצמו בזאבית "פאקינג היילקס אדום!?".

• מבחן רכב טנדר טויוטה היילקס

• ספארי פטריות אקזוטיות עם טויוטה לנדקרוזר

ממשיכים על הדרך המושלגת בין שטחים חקלאיים לעין חוואר. לפעמים בקיץ מזמין טבילה זהירה – בקור הזה. לא תודה! והנוף סביב – ממזרח ליער בראון – הולך ונסגר סביבנו עם ענן שחור וכבד. השקט מוחלט וזה כאילו שאני והיילקס לבד בעולם. אה…ויש גם עדר פרות מקסימות הגואות לעברי ומזכירות לי שעוד מעט ארוחת צהריים.

הדרך בחלקה נראית, ומרגישה, כדרך רומית, רצופה באבנים כמוה אנו מכירים ממקומות רבים בישראל. מים, בוץ, שלג או קרח לא משפיעים עלינו והיילקס ואני משירים מבט ומעלים קצב כדי לצאת לכביש מול הר בראון. אלא שאז דמות גדולה וכהה חוצה במהירות את השביל. אני נעמד על הבלמים אשר מגיבים מיד בפמפום ההיסטרי של ABS, נוריות מהבהבות בלוח השעונים, ומבטי ננעל על חזיר בר עצום שהולך וממלא את השמשה הקדמית בקצב מהיר מדי.

• ריכבו על אופניים בין יקבי היין של צפון רמת הגולן

עלינו לכביש ופנינו שמאלה לעבר צומת בראון ומשם למרום גולן, קלע ולחמימות של גונן ועמק החולה. ומה על חזיר הבר הענקי, תהיתי לעצמי על ספל אספרסו כפול בצומת גומא, הוא מנשנש תפוחי עץ ונובר אחר בלוטים ביער – מאושר בחלקו.