אל העיר האבודה שבמדבר

רוני נאק

מזמן לא הייתי שם. בשבטה. ההקשר הכמעט אוטומטי לשם הזה מגיע דווקא עם קני התותחים הרבים שעסוקים שם, רוב ימות השבוע בלעשות מה שתותחים עושים, להשתיק מוזות. גם הפעם המפגש עם שרידי העיר המדהימה הזו, על מערכת המים המורכבת שבה, הכנסיות הגדולות, מסגד מרשים וגם (אולי החשוב ביותר) גת עצומה שבהחלט מסובבת את הראש ובעיקר את הדמיון.

אז איך גם אתם תפליגו על כנפי הדמיון אלף שנים בעבר? הנה כך.

• להורדת עלון המידע ומפת האתר

איך מגיעים?

הדרך הארוכה והמרתקת לשבטה פשוטה למדי. למגיעים מהמרכז צריך לסובב את באר שבע ממזרח על ידי פניה שמאלה לכביש 40 בצומת גורל. הכביש יעביר אותנו על שני נתיבים נוחים מאד מסביב לבאר שבע, מעל לכביש 60 וגם מעל לכביש 25 (שלרוב פונים בו שמאלה לאילת). הפעם נמשיך דוך ישר עד לרמזור בצומת אוהלים ובו נפנה שמאלה (דרומה) כדי להשאיר את באר שבע מאחורינו ולצאת למרחבים הפתוחים של הנגב. עד לעיר הבה"דים אנו נהנים מהכביש הרחב והנוח ואחריו חוזרים לכבישים של פעם. דו סתרי צר יחסית שדורש אקסטרה תשומת לב.

בצומת טללים אנו נפרדים מכביש 40, הפונה שמאלה לשדה בוקר ומצפה רמון, וממשיכים ישר במגמה מערבית על כביש 211. מולנו, אי אפשר לפספס את הפרוייקט הסולארי העצום של אשלים. אם יש לכם מזל ואתם חולפים מול המיזם הזה ביום שמש מלאה אפשר ממש לחוש את העוצמה של העניין אפילו דרך שמשות הרכב הסגורות.

• מבחן דרכים יונדאי קונה הייבריד

הפרויקט המדהים הזה עלה כ-1.1 מיליארד דולרים והוא כולל לא רק את המגדל הנאה הזה אלא גם תחנות כוח פוטו-וולטאיות וגם גז לגיבוי. השטח של הפרויקט הוא כ-10000 דונמים ולפי ויקיפדיה היא מפיקה כ-1.6% מכלל החשמל במשק הישראלי. יש לא מעט מצקצקים וגם עסקת רכישה שנפלה מסיבות שונות (בואו לא נכנס לזה כאן). אם בא לכם רגע לעצור אפשר לעלות בכביש למצפה מעוצב מאד (לי מזכיר כלוב ציפורים) שנותן תצפית מאד יפה על הפרויקט העצום הזה.

חוזרים לכביש 211 וממשיכים לרוץ מערבה. אי אפשר שלא להמשיך את הפנטזיה ולדמיין שעוברים את הגבול בניצנה עמוק לתוך סיני. אגב, זה היה מביא אתכם לצומת אבו-עגילה ומשם ממשיך לצפון סיני ולבסוף למעבר על הגשר התלוי מעל לתעלת סואץ בואכה איסמעליה. אבל זה כבר סיפור אחר.

הנסיעה שלנו משנה את אופיה, ואת הנוף הפתוח ממלאים רכסים של דיונות גדולות למדי. הדיונות האלה, כמו מרבית החולות בישראל, מקורן בחול שהוסע לכאן על ידי זרמי הים מנהר הנילוס. חדי עין יוכלו להבחין בסימון שבילים אדום שיוצא מן הכביש צפון-מערב לתוך הדיונות. כאן ניתן להכנס, עם רכב 4X4 עמוק לים החולות של חולות שונרה ולהתפנק בנסיעה מרהיבה ובנוף פתוח ושמיים ענקיים.

אנו ממשיכים עוד קצת ומגיעים לפניה שמאלה לשבטה (לבסיס וגם לאתר שלנו). אחרי הפניה, והורדת של קופסת שניצלים לחיילים, ניסע עוד כ-7 קילומטרים לגן לאומי שבטה.

הגן הלאומי

וזה לא רק גן לאומי אלא גם אתר מורשת עולמי. לשמחתנו הכניסה לשבטה אינה כרוכה בתשלום ואני חייב לציין שבכל הפעמים שהגעתי למקום הוא היה נקי ומטופח. רשות הטבע והגנים אמונה על האתר ויש במקום חניה מסודרת וגם שירותים נקיים ומונגשים.

המלצתנו היא לעשות בדיוק את מה שאנו עשינו. הצטיידנו במים מהברזיה השופעת ונכנסנו לעיר הנבטית האבודה. מי שאוהב לטייל עם הכלב שלו, יוכל להביא אותו לכאן אבל רקסי יהיה צריך להיות קשור ועם מחסום פה. כי לפעמים יש לא מעט מבקרים במקום.

נכנסו לעיר דרך "שער 2" במבואה רחבה ודי מהר מגיעים לחנות משוחזרת שבכניסה אליה יש תיבה קטנה ובה עלוני מידע שניתן לקחת. בעלון תמצאו את מפת האתר, סדר ההליכה המומלץ בו וכמובן המון מידע היסטורי על כל הנקודות שבהן עוברים.

אני לא רוצה להכנס להסברים ארוכים ומייגעים על כל פינה ומשאיר לכם לחקור ולגלות בעצמכם את הנפלאות של אורח החיים בעיר שהוקמה בלב המדבר, ללא שום מקור של מים זמינים ובכל זאת, לפני יותר מ-1,500 שנים הייתה כאן עיר משגשגת עם בוסתנים שופעים ותעשיית יין תוססת.

ימי הזוהר של שבטה היו ממש עם תחילת הנצרות, במאות ה-4 וה-5 לספירה. כאשר הביזנטים ביססו את גבולותיהם והבטחון שהביא לשקט ונתן את ההזדמנות לפתח חקלאות ומסחר. המתיישבים הראשונים, שהקימו את העיר כ-300 שנים מוקדם יותר, כנקודה חשובה על ציר המסחר, אותה דרך בשמים היסטורית, בדרך לנמלי הים הקרובים של הים התיכון. ההערכה היא שבשיאה מנתה העיר כ-2000 תושבים. מטרופולין לכל דבר במונחים של עיר מדברית לפני 1500 שנים.

את השאר אני משאיר לכם לגלות. בהחלט מקום מרתק ומעורר את הדמיון. אם אתם חושבים שילדים יתייבשו שם. אני יכול לספר לכם מהניסיון האישי שלי, שהבת בת ה-12 שלי מאד נהנתה מהמסע הווירטואלי בזמן. שינוי מרענן מול ימים ארוכים עם האף בתוך מסך הטלפון.