שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
כפי שטויוטה טענה מתחילת ה"מהפכה החשמלית" וכפי שענקיות רכב כמו פורד, GM, מרצדס ורבות אחרות גילו בדרך הקשה – אחרי השקעות עתק של מיליארדים רבים – כנראה שהמעבר להנעה חשמלית יהיה איטי יותר מהדד-ליין השרירותי שנקבע לשנת 2030 או 2035. הסיבה העיקרית: רכב חשמלי לא מעניין את המסה הגדולה של קוני הרכבים החדשים.
עתה, כפי שדיווחנו בעבר, אפילו VW שסקנדל דיזלגייט היה מניע חזק עבורה לעבור לחשמל, מבינה שכדי להישאר רלוונטית עליה להמשיך ולפתח את מנוע הבעירה הפנימית. בכנס שארגנה רויטרס במינכן הודיע ארנו אנטליטץ (ה-COO וה-CFO של קבוצת VW) כי לא פחות משליש התקציב של 180 מיליארד אירו שהוקצו לפיתוח הדור הבא של דגמים חשמליים, יוסטו לעבר "שמירה על התחרותיות של דגמי הבעירה הפנימית שלנו". סכום עתק של כ-60 מיליארד אירו.
מר אנטליטץ המשיך ואמר כי "העתיד אמנם חשמלי אבל כשליש מהרכבים עדיין יהיו בעלי מנועי בעירה פנימית". מדובר בשינוי גישה משמעותי וחשוב מאד מענקית הרכב שהתחייבה עוד בשנת 2022 כי עד 2033 תייצר אך ורק מכוניות חשמליות בשוק האירופאי.
זה מגיע כשברקע המכירות של דגמי ID החשמליות מדשדשות (ירידה של עשרות אחוזים במכירות של 4/ID 3 ושל קופרה בורן ב-4 החודשים הראשונים של 2024 ביחס ל-2023) ולא עומדות בתחזיות של היצרנית. הלקוחות מצביעים בארנקים ורוכשים דגמי בנזין והיברידיות.
הניסיון של המאמצים הראשונים מחלחל גם לקונים מן השורה הרואים את עלויות הרכישה הגבוהות, מחירי הביטוח המוגזמים, תשתיות טעינה ציבורית חסרות, אתגרים בהתקנת עמדות טעינה ביתיות וגם בקרוב – הטלה של מס נסועה על רכבים חשמליים. לכן, יצרנים רבים מתקשים לחצות את שלב המאמצים הראשונים ולהגיע למכירות נפחיות בשוק הרחב. שלב המאמצים הראשונים נראה כי מיצה את עצמו בשוקים רבים בעולם.
זה מעלה שאלה מה יעלה בגורלם של מותגי הרכב שעברו ל-100% חשמל? (יש אצלנו לפחות שניים כאלה שעולים בדעתי) האם ויתור מראש נתח שוק משמעותי הוא אסטרטגיה נכונה להישרדות?
