שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
מכירים את הקו האלכסוני הישר הזה בצד שמאל של מפת ישראל? זהו כמעט התוואי המדויק של כביש 10. הכביש שמתחיל בים התיכון כ"ציר פילדלפי" הזכור לשמצה וממשיך בדוך עד למפרץ אילת. הדוך הזה מופרע רק על ידי שני קימוטים שנגרמו כמו מה שנראה כשתי אצבעות שבלטו מהסרגל כששרטט המפות ניסה למתוח קו ישר במהירות – וזה קרה גם לטובים שבינינו.
בעקבות אירועים ביטחוניים שהיו בו בעבר הכביש היה סגור ונפתח לסירוגין מדי פעם בחול המועד פסח ולפעמים גם בחנוכה וסוכות – האיזור נותר מחוץ לתחום למרבית הציבור הנורמטיבי. אלא שעתה כביש 10 נפתח לנסיעה בסוף שבוע אחד בכל חודש לנסיעה מפתחת ניצנה דרך הר חריף ועד לכניסה להר כרכום (שיש מי שמעריך שזהו "הר סיני" מהתנ"ך). כדי לדעת בדיוק אילו תאריכים כדאי לבקר באתר KVISH10.com. בחול המועד פסח (2022) הכביש יהיה פתוח לכל אורכו – 141 קילומטרים מחמוקי ניצנה ועד צומת שקמה בה הוא נפגש עם כביש 12 היורד ימינה לאילת.
מה יש לראות לאורכו? ובכן חוץ מלתת תחושה של "שומקום" מרחבי מדבר אדירים, וממש נגיעה בסיני על הצבעים והממדים הגדולים שלו. יש לאורך הכביש נקודות ציון רבות ומעניינות. מצפון לדרום:
חמוקי ניצנה ממש בכניסה לכביש עם תופעה גיאולוגית מרתקת. בהמשך תמצאו את בור הסבחה שמלא במים בכל ימות השנה ודורש נפש אמיצה להכנס לתוכו. לכל אורך הדרך, ובעיקר בנקודות גבוהות תוכלו ליהנות מתצפיות לעומק סיני (לא לשכוח לארוז משקפת טובה!) בקדש ברנע, הר חריף והר שגיא – כולם גבוהים וכבר יפנקו אתכם ברוח מדברית קרירה. כשכבר נדמה שאין יותר ממה להתרשם תגיעו לסיומת המדהימה על מישור פארן שלא דומה לשום דבר שאנו מכירים בישראל. תחשבו נמיביה.
הכביש עצמו אינו מתוחזק ברמה מערבית. חלקים ממנו מתפוררים, השוליים צרים מאוד ויש קטעי עפר ארוכים עם אחיזה מועטה. לזה יש להוסיף המון פיתולים ושינויי גובה ואקלים מדברי שלפעמים משתנה במהירות והרי לכם הרפתקאה של ממש. לנהג ולנוסעים. בכל מקרה חייבים להיות סופר-זהירים. כביש צר מאד, השוליים כמעט לא קיימים ולפעמים ממש אין. בנוסף אם משהו משתבש אתם הכי רחוקים מסיוע שרק אפשר. בקיצור זה אחד הכבישים האלה הדורש שהנהג יהיה עירני ונוכח לכל אורך הדרך. זה בהחלט לא מקום לטוס בו כדי "לעשות זמן" לאילת. לכן נהגו בזהירות יתירה, נשמו עמוק ונסו לספוג כמה שיותר מהמדבר הנפלא הזה.
עוד דבר חשוב. אוטונומיה. בעיקר לברי המזל שכבר מצוידים במכוניות חשמליות. לכל אורך הכביש אין תחנת תידלוק, עמדות טעינה, סופרצ'ארג'רים או חנות נוחות כלל. היי! בחלקים ארוכים ממנו גם הקליטה הסלולרית לא קיימת. רגישות היתר של מכוניות חדשות רבות לתקרים, והעדר גלגל חילומי בגודל מלא זה בהחלט משהו שכדאי לזכור כשנוסעים שם.
לכן אם אתם מגיעים מצפון כדאי לתדלק מלא בתחנה של קציעות – כ-16 קילומטרים בלבד מתחילת הכביש. אם הינכם חוזרים מאילת בכביש הזה, הקפידו לתדלק טנק מלא באילת. לרוב המכוניות החשמליות החדשות אמור להיות מספיק טווח כדי לעבור את הקטע הזה בשלום. רק דאגו לטעינה מלאה ביציאה מאילת או באחת מתחנות הטעינה שיש מבאר שבע לכיוון ניצנה (לא הרבה…) או לחילופין לטעון במצפה רמון ולהתחבר לכביש 10 בהר חריף.
בנוסף חשוב שתדאגו למספיק מים, מזון וערכת תיקון פנצ'רים (אם אפשרי) לכביש כה שומם. כך או אחרת הצבא ירשום אתכם בכניסה לכביש ויוודא את יציאתכם הבטוחה ממנו. חיילים בנקודות ביקורת לאורך הדרך יבדקו שהכל תקין. פנקו אותם!
ישראל הראשונה זה לא. הרפתקה אמיתית – בהחלט!
את הדרך אנחנו עשינו, ללא דרמות ,עם היונדאי אלנטרה הייבריד החדשה. מכונית שבזכות צריכת דלק מאד חסכונית נתנה לנו את השקט הנפשי לעבור את מאות הקילומטרים ללא חרדת טווח כלל. בנוסף ,נוחות הנסיעה הטובה, ומקום נדיב למטען הספיקו ויותר כדי לקחת עלינו את כל הצידה שצריך היה לדרך וכמובן שנורקל ומסכה לסיום רטוב באילת. גלו עוד על יונדאי אלנטרה הייבריד החדשה
